חינוך מחדש: להבין מי הוא עם ישראל ומה תפקידו בעולם   Leave a comment

מתפרסם כל שבוע זהו צו השעה ▪ "מניטו"

בפרשה זו עולה על הבמה דמות משמעותית בהיסטוריה התנ"כית – בלעם – שבצרפתית שמו מתורגם בדרך כלל כבַּל-עַם[1], ובמסורת הוא מוכר כ'נביא אומות העולם'.

על פי הסיפור המקראי מפסוק ב' של פרק כ"ב בחומש במדבר, בלעם מוזמן על ידי בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל. אולם אנו למדים שבלעם – נביא בעל השראה אמיתית, כמו שמבטא המקרא במילים "מחזה שדי יחזה"[2] – אינו מצליח להשתמש באמת לרעה, ובמקום לקלל, כפי שהתכוון, נמצא מברך את עם ישראל בעל כורחו.

דבר זה מזמין אותנו להתבונן במשמעות המושג 'נביא האומות'. באמצעות הסיפור המקראי אנו יודעים בביטחון שעצם ממשות הנבואה התייחס בעיקרו לעם ישראל: כלומר שמימד זה של הדיבור האלוהי מקושר באופן ייחודי לאותו אופן של היות אנוש[3] לו סיפרה התורה את סיפורה. אולם, מכיוון שמהות התורה מיוסדת על מונותיאיזם אמיתי, צריך לצפות לכך שההתגלות אותה מתארת התורה תתייחס לאנושי האוניברסאלי[4]. משום כך, באופן עקרוני, בכל מקום שבו מתגלה יכולת לשמוע את הדיבור האלוהי, מופיעה יכולת הנבואה ללא הגבלה של זהות זו או אחרת. כלומר קיימת נקודת מבט של הנבואה בהיסטוריה של כל אומה, ונביאי כל עם ועם יכולים אם כן באופן עקרוני להביעה ולנסח אותה. על פי המסורת המדרשית, מצב זה התקיים בהיסטוריה עד לרגע של מעמד סיני, שעד אז יכלה כל חברה אנושית, באופן הייחודי לה ובהתאמה למעלת אנשי הסגולה שלה, להשתתף, באמצעות ההיסטוריה הפרטית שלה, בגילוי משמעותה של ההיסטוריה כולה.

יש להבחין בהבדל חשוב עליו עמד הרמב"ם בבואו ללמד את הנושא, המתמקד בעובדה שבעוד הדיבור הנבואי בישראל מזוהה באופן מוחלט עם התוכנית המוסרית, הרי הדיבור הנבואי ייעלם לבסוף מאותן תרבויות שיבחרו לערוך הפרדה בין הבעיה המוסרית לבעיה הדתית.

עם כל זאת, בלעם, עליו מסופר בפרשתנו, אינו מתואר כנביא של אומה מסוימת. הוא מייצג מקרה מיוחד בכך שהוא נושא דברם של כלל האומות באותה המערכה האוניברסאלית והשיטתית לשלילת ישראל המופיעה במקביל לתחילת ההיסטוריה של עם ישראל. ברגע שישראל הופך לעם – דבר המתרחש בתקופה עליה מדובר כאן, ביציאת מצרים[5] – מופיעה כתגובת נגד היכולת הנבואית המוקדמת של האומות, שדוברה הוא בלעם[6]. זו הסיבה שדווקא אליו פונה בלק מלך מואב בבקשו לקלל את עם ישראל. בעקבות זאת, בטקסט ארוך שאורכו שלושה פרקים, תספר לנו התורה את סיפור מהלך הניסיון העקר של העמים המבקשים לקלל את עם ישראל[7].

בתרבות בת-זמננו קשה לתפוס שהמנהיגים הפוליטיים והצבאיים של העמים אויבי ישראל דאז ביקשו להשתמש באסטרטגיה הנתפסת על ידינו כמאגית. אולם מספיק להתבונן במאורעות מקבילים שהתרחשו בהיסטוריה של ימינו על מנת להבין שלמרות ההבדלים הלשוניים, שוב ושוב אנו מוצאים את אותה התנהגות.

'לברך' זה 'להגיד את הטוב שב-…'; 'לקלל' זה 'להגיד את הרע שב-…'. ללא ספק מדובר באסטרטגיית התעמולה.

בלעם נביא האומות שנקרא לקלל את ישראל, מופיע בשנית בכל יוזמות התעמולה שאת סכנותיה הממשיות והאפקטיביות אנו מכירים. פעם נוספת מזכירה לנו התורה באמצעות פרשת בלק את המשמעות הנצחית של נושאי היסוד של זהותנו, ועד כמה, כאשר מדובר בהיסטוריה אותה התורה מתארת, אותם חוקים שבים ומעצבים את גורלנו. הקללה שביקש בלעם לקלל את עם ישראל אכן יכולה היתה להיות הרסנית, אולם בסופו של דבר, תמיד, הופך אותה כוחה של האמת לברכה.


[1] נגד העם.

[2] מסוגל לצפות במחזה של הכל-יכול.

[3] à cette manière d'être homme – ביטוי השגור מאד אצל מניטו.

[4] l'universel humain.

[5] כלומר, המהלך של יציאת עם ישראל מהגלות ודרישתו לחזור לארצו.

[6] האיש חסר העם המייצג את כל העמים כולם.

[7] קללה בתורה היא תמיד הרצון לגרום למישהו להיות פחות ממה שהוא מסוגל להיות, כלומר, לעכב בעדו למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בו המבקש להתגלות ולצאת מן הכוח אל הפועל.

http://www.manitou.org.il

פורסם י"ב אלול ה'תש"ע על ידי מאורעות היהודים ב-הכל כלול

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: