הר הבית (לא) בידינו – 100 שנה של ארכאולוגיה אבודה   1 comment

ארכאולוג בריטי שמשתף פעולה עם הוואקף ומעלים ממחקריו על הר הבית ממצאים שקדמו לתקופה.

ארכאולוג בריטי שמשתף פעולה עם הוואקף ומעלים ממחקריו על הר הבית ממצאים שקדמו לתקופה הערבית, שרידים של כנסיה מוקדמת, חפירות שמנוגדות לחוק העתיקות ושוטר אחד שהעז לכפות את החוק הישראלי. אלו גיבורי המחקר של הארכיאולוג צחי צווייג

הר הבית. בידינו??בארבעים שנות שליטה ישראלית כביכול בהר הבית יש רק מקרה אחד בו התעקש שוטר ישראלי לעמוד לבדו מול דחפור ולמנוע ממנו בגופו את המשך העבודות. בחודש יולי 2007 התרחשה הפסקת חשמל בכיפת הסלע. תשתיות החשמל של המסגדים היו ישנים והוואקף חשש לסמוך עליהם לקראת חודש הרמדאן הקרב ובא. הוואקף החליט להחליף את כל תשתיות החשמל במקום, ולראשונה בתולדותיו הוא הסכים כי עבודות החפירה ייעשו בתיאום עם משטרת ישראל ובפיקוח ארכיאולוגי ישראלי. הסיבה: חודשים ספורים לפני כן חזר הוואקף לשליטת ממשלת ירדן, זאת לאחר שבמשך עשרות שנים היה נתון לשליטה פלסטינית. בשלהי חודש אוגוסט של אותה שנה התרחש העימות. לא ברור מה היתה הסיבה שבגינה החליט השוטר לסכן את חייו ולעמוד מול הטרקטור. מה שידוע הוא שבנקודה מסוימת החליט השוטר כי יש לעצור את העבודות. הצבת תשתית חשמל חדשה דרשה חפירת תעלה בעומק של כחצי מטר. השוטר הורה לנהג הדחפור לעצור את חפירת התעלה אולם זה לא נענה לו. השוטר התעקש וטיפס על הדחפור כאשר הוא המשיך לעבוד. אחד הפועלים שישב בסמוך לנהג הדף את השוטר החוצה. השוטר לא ויתר. הוא זינק לתוך התעלה אותה חפר הטרקטור ונעמד מולו בידיים חשופות. עדות זו, של האדריכל גדעון חרל"פ, הגיעה לארכיאולוג יצחק צויג שפרסם אותה לאחרונה. על פי טענת המשטרה השוטר התעמת עם הפועלים מכיוון שהם לא שעו להוראותיו של פקח רשות העתיקות שהיה במקום זאת לאחר שבמקום בו התגלה קיר קדום. על פי ההוראות כאשר נחשפו ממצאים ארכיאולוגיים על תווי התעלה, העבודה בכלים הכבדים הופסקה, והחפירה הפכה לידנית. לא ברור כיצד הסתיים העימות, ונסיבותיו נותרו עמומות עד היום. הוואקף המשיך בעבודות, את חלקן הוא ביצע בשעות הלילה, הרחק מעין הארכאולוגים והשוטרים. לאחר שהעבודות הסתיימו כיסו אנשי הוואקף את התעלה באמצעות העפר שהוצא מהאדמה, ובו היו גם שברים ארכאולוגיים. העפר שנותר הובל אחר כבוד למזבלה מחוץ לחומות העיר. לאחרונה נחשפו ממצאים חדשים ומרתקים על אודות פריטים ארכאולוגיים שנמצאו בהר הבית במאה השנים האחרונות. מאחורי המחקר עומד הארכאולוג יצחק צויג שנבר בארכיון המנדט הבריטי, עקב מקרוב אחרי עבודות הוואקף בהר הבית ובשנים האחרונות עומד מאחורי פרויקט סינון ואיתור ממצאים ארכיאולוגיים משפכי העפר שהוצאו מהר הבית. הממצאים של צויג לא מותירים מקום לספק: ההסטוריה היהודית מושמדת בקפדנות ובזדון לכל אורך השנים.

צויג יצא למסע מרתק בהיסטוריה ובזמן. הוא צעד בעקבותיהם של ארכאולוגים שחקרו ופרסמו ממצאים שונים בהר הבית, הוא השווה את התיעוד ההסטורי של עבודתם לפרסומיהם ומחקריהם. לעתים הוא מצא פערים מוזרים. הוא עקב בשנים האחרונות מקרוב אחרי עבודות הוואקף ובדק את מערכת היחסים שלו עם ממשלת ישראל בארבעים השנים האחרונות – הממצאים שלו מדאיגים – וזאת בלשון המעטה. ברקע לדברים האלה, יש לציין, עומדת ותלויה בפני בג"ץ עתירה של הוועד למניעת הריסות הר הבית שדורש בקשה קטנה: להחיל את החוק הישראלי הנוגע לעתיקות גם על הבית.

המילטון בשטח

חפירות בהר הבית 

שתי רעידות אדמה שפקדו את ירושלים הותירו אחריהן נזק והרס בהר הבית. האחת התרחשה בשנת 1927 השנייה – כעבור עשר שנים. במהלך ארבעת השנים הבאות, 1938-1942 נעשו במסגד אל אקצה עבודות שיפוץ נרחבות. עבודות השיפוץ בהר הבית היו כבר אז מאוד אגרסיביות, והוואקף לא התחשב בגילויים ובממצאים ארכיאולוגיים. רוברט המילטון, מנהל מחלקת העתיקות הבריטי ניצל את ההזדמנות והגיע לסיכום עם הוואקף לפיו הוא יתעד את עבודות השיפוץ, ויבצע מספר חפירות חתך. המילטון מצא ממצאים ארכיאולוגיים רבים, את רובם הוא תיעד בצילומים, בתרשימים ובכתב. ב-1949 הוא פרסם ספר בו הוא תיאר את השלבים השונים של המסגד במהלך ההיסטוריה, אבל הספר שלו לא התייחס לכל הממצאים שלו בהר הבית. למעשה, כאשר בודקים את ממצאיו של המילטון כפי שתועדו בארכיון הצילומים של מחלקת העתיקות המנדטורית ומשווים אותם לממצאים בספר שלו מגלים שהמילטון התייחס בספר שלו רק למקומות בהם ערך חפירה. במקומות האחרים בהם בוצעו שיפוצים, ובמסגרתם גם התבצעו חפירות על ידי הפועלים, המילטון צילם את הממצאים הארכיאולוגיים שנחשפו שם. יחד עם זאת לא ברור האם המילטון תיעד כל עבודת שיפוץ, כל ממצא וכל חפירה. דבר אחד ברור: המחקר של המילטון היה מגמתי. כדי לבדוק את עבודתו של המילטון חשוב להתחקות אחרי הצעדים שלו. מצד אחד הוא כתב ספר ובו הוא חושף את ממצאיו ומסביר את מסקנותיו. מצד שני אפשר להתחקות אחרי העבודה שלו על פי המסמכים שהוא השאיר במחלקת העתיקות המנדטורית. צחי צווייג עשה את עבודת הנמלים הזו, והממצאים שלו לא עושים חסד עם המילטון. כך למשל בכתביו של המילטון הוא מתאר חשיפה של בור שיש אליו ירידה באמצעות גרם של חמש מדרגות. הארכיאולוג לא פרסם ממצאים נוספים על הבור, בניגוד להרגלו, הפעם אין לא תצלום וגם לא תרשים. באזור הר הבית ובסביבתו נחשפו מספר בורות דומים במהלך השנים. היה זה הארכיאולוג ד"ר רוני רייך שקבע כי הבורות עם המדרגות הם מקוואות בהם היו טובלים העולים לרגל והכוהנים טרם עלייתם להר הבית, מנהג שנהוג עד היום בקרב יהודים דתיים העולים להר. צווייג משאיר להמילטון את הזכות ליהנות מן הספק זאת מכיוון שבתקופתו נושא חקר המקוואות לא היה מפותח, ובורות כאלה יוחסו על ידי הארכיאולוגים והחוקרים לתקופה הביזנטית המאוחרת. כך או כך, במבחן התוצאה המילטון התעלם ממצא יהודי מובהק בשטח הר הבית. אבל לא רק מיהודים המילטון התעלם. צווייג שהגיע למדפים מאובקים בארכיון המנדטורי הופתע לגלות שם תמונות של פסיפס שנמצא מתחת למסגד אל אקצה אבל קיומו מעולם לא נחשף. מהתמונות עולה שהפסיפס שרובו היה במצב רע מאוד, מוקם כחצי מטר מתחת לרצפת המסגד. רק קטעים לא שלמים שרדו ממנו, בחלקם קשה לזהות את מה היתה התמונה הכוללת אך באלה שניתן לזהות אפשר לראות דמויות של מעוינים ויהלומים. חיפוש אחר פסיפסים דומים הוביל את צווייג לממצאים מאוד מפתיעים. מקבילה לפסיפס שמכיל את הדגמים שנמצאו אותר בכנסיית המולד בבית לחם. פסיפס דומה אותר בחפירות הארכיאולוגיות בגן הארמני שליד קיבוץ האון. גם שם הפסיפס נמצא בשרידים של כנסיה. הפסיפס תואם פסיפסים מכנסיות מהתקופה הביזנטית. כיצד נקבר פסיפס של כנסייה מתחת למסגד אל אקצה? האם יכול להיות שבתקופה שבין חורבן הבית השני, 70 לספריה, לבין הקמת אל אקצה במאה השביעית לספירה עמדה במקום כנסיה או מנזר? תלוי את מי אתם שואלים. מסתבר שמדובר כאן לא רק בשאלה הסטורית מורכבת, אלא גם בשאלה תאולוגית מסובכת, אולי כמו כל שאלה שקשורה להר הבית. למעשה התאורים של הר הבית מהתקופה הביזנטית מתארים אותו כשומם, נטוש ומוזנח. מקום שמשמש ספק מחצבה ממנה נלקחו אבנים לבניה, ספק מזבלה אליה השליכו תושבי ירושלים הנותרים את ערמות הזבל שלהם.

אבל נראה שבכל הקשור להר הבית אף פעם אין הסכמה גורפת.

השערות בדבר קיומה של כנסייה עליה הוקם מסגד אל אקצה ריחפו תמיד בחלל. בתחילה נטען כי כנסיית הניאה הוקמה על חורבותיו של הר הבית, זאת על בסיס תאור הסטורי, אולם הכנסיה אותרה באופן סופי ברובע היהודי במסגרת החפירות שנעשו בו על ידי חוקרים ישראלים לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. החוקרים סבורים שהעדויות בנוגע להר הבית מהתקופה הביזנטית נגועות באמונות דתיות. רוב הספרות המתארת את ההר בתקופה הזו היא של נוסעים נוצרים, כמו למשל הנוסע מבורדו, אלמוני שתאר את עלייתו לרגל לאתרים נוצרים בארץ ישראל בשנת 333, ולפי עדותו נשארו סימני הרס על הר הבית. מנגד, שאר הנוסעים הנוצרים ויתרו על תאור הר הבית. יש המעריכים כי הנוסעים העדיפו להתעלם מקיומו של המבנה, זאת בשל נבואתו של ישו, לפיה אחרי חורבן בית המקדש לא תישאר במקום אבן על אבן. יחד עם זאת יתכן כי המבנה הנוצרי שהותיר אחריו את חלקי הפסיפס היה קיים שם תקופה קצרה מאד ובאמת לא נראה על ידי הנוסעים שהזדמנו למקום. אם כך, קיומו של המסגד במקום הוא הגיוני, נראה שמקימיו רצו להנציח ולבטא את ניצחון האסלאם על הנצרות. אולי כמו שמקימי הכנסיה רצו לבטא את נצחון הנצרות על היהדות. כך או כך, בין הממצאים השונים שגילה המילטון ישנם גם שרידים ארכיטקטונים קדומים, ומנהרה, עליה לא דווח כלל בספרו. מנגד, בחר המילטון לציין כי בין ממצאיו הרבים הוא מוצא לנכון לציין כי לא קיימים כל שרידים או עקבות למבנה מונומנטאלי או למקדש יהודי. "נראה שהמשותף לכל הממצאים שלא פורסמו הוא בכך שהם קדומים לתקופה הערבית הקדומה" פוסק צווייג, "מחד, עצם העובדה שהמילטון הצליח לבצע בדיקות ארכאולוגיות מדוקדקות, שכללו חפירות חתך בתחום המסגד, יכולה ללמד על רמת פיקוח ותיאום יחסית גבוהה בין מחלקת העתיקות לבין הוואקף, אך מאידך, הבורות העמוקים שנחפרו על ידי קבלן הוואקף, שלא הזכיר חפירה ארכאולוגית, מלמדים על כך שלהמילטון לא היתה שליטה ופיקוח על הנעשה והבדיקות והתעוד שערך במקום היו תלויים 'בחסדיו' של הוואקף. אולי משום כך המילטון בחר שלא לפרסם ממצאים המעידים על כך שבמקום זה עמדו מבני ציבור חשובים שקדמו למסגד ושלא היו אסלאמיים".

שמועות מהממלכה ההאשמית

דווקא בזמן שהר הבית היה בריבונות ערבית מלאה, צצו שמועות על גילויים מתקופת שלמה המלך. צווייג, שניסה להתחקות אחר עבודות ארכאולוגיות בתקופה הזו, גילה כי היה זה הוואקף שידו גברה גם אז על ידי מחלקת העתיקות הירדנית ומנעה ממנו לתעד ממצאים ארכאולוגיים במקום.

למרות זאת, בספטמבר של שנת 1959 הופיעו בעיתונות העולמית ידיעות על ממצאים קדומים ובהם כתובות מתקופת שלמה המלך שנמצאו בזמן שיפוצים ברחבת כיפת אל אקצה והצבת כיפת הזהב מעל אבן השתיה. "סביר להניח שאכן נערכה באותה עת חפירה כלשהי בהר הבית ובה נתגלו ממצאים קדומים", סובר צווייג. "איסוף וריכוז הנתונים מהמקורות השונים ועיבודם היה אתגר לא פשוט ומזכיר במידה רבה מחקר בלשי. לא לחינם נוהגים להשוות את המחקר הארכאולוגי למחקר הקרימינולוגי. במקרה הנוכחי אכן מדובר במחקר ארכאולוגי שנעשה בתוצאות של מעשים קרימינאליים. מסיבה זו ישנם נתונים מתועדים נוספים רבים שלא הצלחנו לשים את ידינו עליהם במסגרת המחקר הנוכחי, כך שסקירת הנתונים שלהלן אינה מהווה סוף פסוק", סיכם צווייג.

החוק הישראלי מחייב לערוך חפירות הצלה כאשר מתגלים שרידים ארכאולוגיים במסגרת עבודות תשתית כלשהם. החוק שנועד להגן על השרידים הארכאולוגיים מעולם לא נאכף דווקא במקום העמוס בממצאים ארכאולוגיים יותר מכל: הר הבית.

הפעם הראשונה בה ביצע הוואקף עבודות תשתית בהר ומנע קיום חפירות הצלה היה בשנת 1970. כעת מסתבר כי מי שיזם את התקדים המסוכן היה דווקא משרד ראש הממשלה. שנה קודם לכן השליך תייר אוסטרלי בקבוק תבערה לעבר המסגד, וגרם להתלקחות. ממשלת ישראל שחששה מפרובוקציה נוספת העלולה להבעיר את הר הבית ואת המזרח התיכון דרשה כי במקום תחפר בריכת מים על מנת שניתן יהיה לכבות שריפות בעתיד. נראה שהיה זה השלטון הישראלי שלא לקח בחשבון שצריך לקיים במקום חפירת הצלה בטרם עבודות התשתית, ומאז לא נעשתה כל חפירת הצלה בהר. חמש שנים מאוחר יותר, הוואקף ניסה שוב את השלטון הישראלי. הוואקף החל לבצע עבודות חפירה בכיפת השלשלת על מנת לחזק את יסודות העמודים. מפקח אגף העתיקות, יוסף גת, תעד את החפירה לאחר שהסתנן למתחם העבודות דרך פשפש. הצילומים של גת הצביעו על חפירה עמוקה של בין מטר וחצי לשני מטר, אבל הדבר היותר מעניין היה כי בבור נראו שכבות שונות של ריצוף, אולי אפילו הרצפה של בית המקדש. "זו היתה הזדמנות פז לחשוף שרידים קדומים ביותר מעברו של הבית, מאזור בית המקדש" קובע צווייג. הזדמנות שהוחמצה.

חשוב לציין כי כבר בתקופה הזו מתחיל הוואקף בהעלמת והשמדת ממצאים ארכאולוגיים בהר. אשר קאופמן, למשל, חקר את המצאותו המדויקת של מקום המקדש כבר משנת 1974. הוא דיווח לרשות העתיקות על פגיעה בעתיקות שזיהה במסגרת סיוריו במקום. את ממצאיו ואת התעודים לממצאים הוא פרסם בלפחות שני פרסומים שונים, אבל חלק מהממצאים נעלם או הושמד על ידי הוואקף, ולמרות שהם תועדו הם מעולם לא נמצאו. בשנת 77 שוב מבצע הוואקף, על דעת עצמו עבודות אגרסיביות בהר הבית, ועם השנים הופכות העבודות לאגרסיביות יותר ויותר. במחצית השניה של שנות התשעים, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית נכנס לתמונה והמצב הולך ומחמיר. עבודות בהיקף גדול שהר הבית לא ידע כמותן עד אז, נעשות באורוות שלמה. הן נועדו להכשיר את המקום לעשרות אלפי מתפללים. אף אחד לא חיכה לתכניות בניה ולאישורי ועדות לתכנון ובניה כדי להכניס כלים כבדים למתחם ולחפירת בורות ענק. חודש לאחר תחילת העבודות פורצים ארועי מנהרת הכותל. הוואקף מונע מאנשי רשות העתיקות כל כניסה למקום ותעוד העבודות מופסק. בשנים הבאות ממשיכות עבודות הענק, בור בעומק של 12 מטר באורך של 23 מטרים ורוחב של 36 מטרים נחפר באמצעות דחפורים. הוואקף מעלה את רף התעוזה והפעם הוא גם מונע מארכאולוג הבית שלו, יוסוף נטשה, להיות נוכח בזמן העבודות, והוא מוצא לחופשה כפויה. שוטרים שהיו במקום העידו על פגיעות בממצאים ארכאולוגיים רבים קמרונות ותעלות מים. אנשי הוואקף שולפים ממצאים חשובים בהם גם אבני כותרת, את השברים הם משאירים ואת השפכים והעפר הם מזרימים אל מחוץ להר הבית למספר מוקדים בהם למזבלה העירונית שבאל עזריה. ישראל לא מגיבה. ארכאולוגים עצמאים, בהם צווייג וגבריאל ברקאי נוקטים ביוזמה ובחסות האקדמית של אוניברסיטת בר אילן מועבר העפר טיפין טיפין לגן הלאומי 'עמק צורים', הסמוך להר הזיתים ושם הוא עובר סינון רטוב. שברים רבים של ממצאים ארכאולוגיים נמצאים בו. את גובה הנזק שגרמו העבודות הברוטאליות לא ניתן לשער. למרבה האבסורד, הנזק הגדול ביותר לממצאים בהר הבית נגרם דווקא כשהר הבית הוא תחת ריבונות ישראלית.

הממצאים בידי רשות העתיקות הישראלית מההר דלים מאד, זאת ביחס לממצאים שמתועדים בארכיון המנדט הבריטי. אם נסתמך על השמועות, לפיהן כתובות מימי שלמה המלך התגלו דווקא תחת שלטון ירדני, אולי כדאי באמת לוותר על השליטה עליו. בעיקר לטובת העבר שלנו.

http://www.notimportant.co.il/?p=1493

מאת יוסי סעידוב

yossisaidov@gmail.com

פורסם י"ב אלול ה'תש"ע על ידי מאורעות היהודים ב-ארכאולוגיה, מאמרים

תגים:

תגובה אחת ל-“הר הבית (לא) בידינו – 100 שנה של ארכאולוגיה אבודה

לקבלת עדכונים לתגובות באמצעות RSS.

  1. ימח שמם וזכרם של אלה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: